Menu

האם אינסולין הוא עדיין הקיסר של ההשמנה וההרזיה?

האם אינסולין הוא עדיין הקיסר של ההשמנה וההרזיה?

טענות על מותה של היפוטזת הפחמימות והאינסולין בעקבות תוצאות המחקר החדש (שבכלל תוכנן כדי להוכיח אותה) היו קצת מוקדמות. אבל הסתכלות חדשה וביקורתית תועיל להבנת גוף האדם בצורה טובה ומלאה יותר.

היפוטזת הפחמימות והאינסולין

מודל האינסולין והפחמימות אומר שאכילה של תזונה עשירה בפחמימות גורמת להיפראינסולימניה שבתורה גורמת לצבירה של שומן ברקמה האדיפוזית (רקמת השומן) ולהפחתה של ההוצאה האנרגטית הכללית. לכן החלפה של הפחמימות בתזונה בשומן צפוי להעלות את קצב חילוף החומרים, להגביר ניצול שומן לאנרגיה וירידה במסת השומן.

לעומת זאת על פי המודל הקלאסי של קלוריה היא קלוריה, החלפה של הפחמימות והשומנים לא תגרום לשום שינוי במשקל. הדבר היחיד שגורם להרזיה הוא גירעון קלורי – אכילה של פחות אוכל או הוצאה אנרגטית גדולה יותר.

דרושים מחקרי תזונה איכותיים

מרבית המחקרים בתזונה אינם איכותיים. כלומר, מרבית הידע המדעי בנושא תזונה מאשר קשר בין מזונות ומצבים בריאותיים אבל לא סיבתיות (שדורשת מחקר התערבותי כדי להוכיח אותה). כמעט כל המחקרים שעליהם מתבססים במדעי התזונה הם של ניתוחים סטטיסטיים של סקרי בריאות שונים, שמורכבים ממידע חלקי ולא תמיד אמין עקב צורת איסוף הנתונים שהיא בעיקרה דיווח עצמי של אנשים ברזולוציות שונות, ולפעמים אפילו אחת לחצי שנה.

ארגון חדש בשם NuSI (יוזמת מחקר תזונתי – Nutrition Science Initiative) פתח בסדרת ניסויים אשר באמצעותם הם מתכוונים לקבל תשובות חד משמעיות לשאלות בנושא תזונה והשמנה בתוך עשור. בין מקימי הארגון נמצא גארי טאובס (שמוכר בעיקר בזכות הספר קלוריות טובות וקלוריות רעות) וההיפוטזות שהם חוקרים הן אלו שרבים מקהילת הפליאו על המגוון הגדול שלה בודקים על עצמם.

לפני חודש, ביוני 2016, הם פרסמו מחקר ראשוני אשר תוכנן במיוחד בשביל להוכיח את היפוטזת האינסולין לגבי השמנה באמצעות הכלים המדוייקים והחדשניים ביותר שיש למדע ובאמצעות סוללות בדיקות שמרבית החוקרים יכולים רק לחלום עליהם. וכמו שכבר הבנתם מתחילת המאמר הזה, התוצאות לא היו בדיוק כפי שהם ציפו.

המחקר

המחקר תוכנן כדי לבדוק האם שינוי הרכב המאקרו נוטריאנטים משנה את הוצאת האנרגיה, ובאופן ספציפי אם תזונה קטוגנית מגבירה את קצב חילוף החומרים. המטרה הראשית של המחקר הייתה לבדוק את השינוי בהוצאה הקלורית הכללית ואת השינוי בהוצאה הקלורית בשינה, והמטרה המשנית לבדוק שינוי באחוזי השומן.

לקחו 17 אנשים בעלי עודף משקל ונתנו להם לאכול תזונה עשירה בפחמימות ( 50% מסך הקלוריות מפחמימות, 25% מסך הקלוריות מסוכרים) למשך ארבעה שבועות ולאחר מכן נתנו להם לאכול תזונה קטוגנית דלה מאוד בפחמימות (5% מסך הקלוריות מפחמימות, 2% מסך הקלוריות מסוכרים) עם הגבלת חלבון. את ההוצאה האנרגטית בדקו בתא מטאבולי בו שהו הנבדקים יומיים בשבוע, שהוא חדר שבו נמדדת ההוצאה הקלורית המדוייקת שלך. את כמות הקלוריות שהם צרכו חישבו במדויק כולל קיזוז השאריות של הארוחות שנשארו בצלחת. בנוסף בדקו אחת לשבועיים את אחוזי השומן בטכניקת DXA (בדיקה באמצעות רנטגן שנחשבת לבדיקה האמינה ביותר בתחום). וכמובן שנבדקו בדיקות דם רבות ביניהן רמות אינסולין, פפטין C, הורמוני תריס, חנקן בשתן ורמות קטונים.

תוצאות המחקר

התשובה הקצרה היא שקצב חילוף החומרים עלה במקצת עם המעבר לתזונה הקטוגנית אבל לא בצורה משמעותית, בעוד שקצב הירידה במסת השומנים האטה דווקא בתזונה הקטוגנית לעומת הירידה במשקל בתזונה מבוססת הפחמימות.

אבל אתם רוצים את הגרסא הארוכה יותר, אז הנה היא כאן:

עם המעבר לתזונה קטוגנית התרחשו כמה שינויים. בתחילה קצב חילוף החומרים עלה ואנשים שרפו 100 קק"ל יותר בעשרת הימים הראשונים בזמן שרמות האינסולין ירדו ב47%, מה שתאם את ההיפוטזה.  אבל במהלך הימים הבאים רמות האינסולין נשארו נמוכות אולם קצב חילוף החומרים התחיל לרדת בהדרגה עד שלאחר חודש הגיע ל40 קק"ל יותר מהערך הראשוני עם מגמת ירידה יציבה. או במילים אחרות קצב חילוף החומרים די מהר חוזר לרמתו המקורית.

בימים הראשונים של התזונה הדלה בפחמימות הגוף ניצל את מאגרי הגליקוגן והמיר חלבונים לגלוקוז בתהליך גלוקונאוגנזה מה שהוביל לירידה במשקל אבל בעיקר של נוזלים ומסת שריר. במקביל לעלייה הדרגתית בייצור הקטונים. החוקרים מעריכים שהשינויים הללו בצורת הפקת האנרגיה במהלך תקופת ההסתגלות הם הגורם לעלייה הזמנית בתצרוכת האנרגטית.

הנה מאמר מקיף בנושא לקריאה נוספת

מסקנות

אז מסתבר שתזונה דלה בפחמימות לא מגבירה את קצב חילוף החומרים, אבל תזונה דלה בפחמימות כן גורמת למעבר של הפקת אנרגיה משומן במקום מגלוקוז. כלומר האינסולין מעורב בקביעת המקורות האנרגטיים ובניוד של שומנים לתוך ומחוץ לתאים, אבל האינסולין אינו מווסת את קצב חילוף החומרים.

נשאלת השאלה למה תזונה שדלה בפחמימות ועשירה בשומנים (LCHF) מסייעת להרזיה? פשוט מאחר ושומן משביע וגורם לאכילה של פחות מזון באופן כללי. זאת בעוד אכילת פחמימות גורמת לרעב מוגבר. אולם מדובר רק בשני גורמים בתוך מגוון המשתנים המעורבים ברעב ושובע כך שלא צריך לשכוח את שאר עקרונות התזונה.

גם סיבים תורמים לתחושת השובע, וכך גם לעיסה, סטרס, עייפות, חרדה ועוד גורמים רבים שמשפיעים על כמות המזון שאנו אוכלים. לא נמצא יתרון לתזונה קטוגנית דלה מאוד בפחמימות על פני תזונה פליאוליתית סטנדרטית המכילה לרוב 100-150 גרם פחמימה לא נצפה במחקר הזה.

נמתין למחקרים הבאים.

אז בסיכומו של יום מסתבר ש אינסולין אינו הקיסר של כל ההורמונים, הוא "רק" שר בכיר בממשלת הגוף.


תגובות

תגובות

תגיות

אינסולין גארי טאובס דל פחמימה הרזיה מחקר מחקרים קטוגני

באותו עניין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *