Menu

הרזיה והריון בו זמנית? סיפורה של ענבל מעיין

היי חברים שמי ענבל ואני בת 32 מכפר סבא. רציתי לשתף אתכם כיצד חוויתי את תקופת ההריון שלי בשילוב תזונת הפליאו. הסיפור שלי הוא אישי כמובן, ואינני בעלת מקצוע או מומחית בתחום התזונה, ואני ממליצה לכל אחד מכם להתייעץ עם נטורופת מומחה לפני שינוי תזונתי כלשהו (הנטורופת שליווה אותי לאורך ההריון בטוב וברע היה איתן בן מיור ואני ממליצה עליו במיוחד) או עם רופא שאתם סומכים עליו.

טעימה ראשונה מהפליאו

אל תזונת הפליאו בעלי ואני הגענו לפני כשנה וחצי לאחר שנחשפנו לקבוצה Paleo Israel, וקראנו חומרים רלוונטים של לורן קורדיין, רוב וולף, מארק סיסון, דעאל שליו ועוד. מה שתפס אותי חזק היה הספר ״בטן של חיטה״ של ד״ר ויליאם דיוויס. קראתי אותו בשלושה ימים והייתי בהלם מוחלט מההשפעה של הגלוטן על אורח חיינו ועל הנזקים האדירים שהוא יכול לגרום למערכות הגוף. הפסקתי לאכול גלוטן ואחרי שלושה ימים שחשבתי שאני משתגעת, פתאום הפסקתי להיות רעבה. בתור מי שהייתה ילדה שמנה (לעיתים שמנה מאוד גם 100 ק״ג) אך גם ירדה בדיאטת כסאח למשקל של 42 ק״ג בגיל 16, לצאת ממעגל הקסמים של האוכל, ההתמכרות הזו ששולטת בחייך- היה בשבילי הקלה גדולה ופתח לחיים חדשים. פתאום אני זאת שהייתי בשליטה, אני זו שהתחלתי לשים לב לצרכים האמיתיים של הגוף שלי- לדעת באמת מתי אני רעבה ולא מתי ״מתחשק״ לי לנשנש משהו. הורדתי כעשרה קילו ממשקלי.

נפילה וחזרה למסלול

ואז החלטתי שהגיע הזמן אחרי שמונה שנים להפסיק לעשן. השילוב של ויתור על גלוטן וסוכר יחד עם ויתור על סיגריות היה לי קשה מידי, והחלטתי לחזור לתזונה מערבית לפחות עד שאתמודד עם הגמילה מהסיגריות.

חצי שנה אחרי, במרץ 2014, חזרתי לתזונת הפליאו באופן מוחלט- ללא גלוטן, ללא סוכר, ללא חומר משמרים ושמנים מעובדים או כמו שאנחנו אומרים- בשר פירות וירקות. באותו החודש הלכתי לראשונה אל איתן הנטורופת וסיפרתי לו שייתכן ואני בתחילת ההריון.

תחילת ההריון

בחודש הראשון של ההריון ציפיתי לתיאורים המזעזעים של חברותי על הבחילות, הצרבות וההקאות מבוקר עד ליל. בנתיים, כשאני מחכה שזה כבר יקרה, שמתי לב שעבר לי לחלוטין החשק לבשר. לא הייתי מסוגלת להריח או לטעום בשר (וגם קפה). התחלתי להקשיב לאני הפנימי שלי ולא להבהל אם אני לא רעבה 12 שעות. לאכול כשאני מרגישה צורך. אכלתי ביצים, ירקות, פירות ושתיתי הרבה מים. לקחתי אומגה 3, ויטמין אי, עמילן עמיד, חומצה פולית וויטמין בי 12. (התוספים היו בהתאמה אישית אלי על ידי הנטורופת שלי והרופא המטפל, אל תקחו זאת כהמלצה גורפת להריון) הרגשתי מצויין- והבחילות לא הגיעו. לא הרגשתי שאני בהריון בכלל והחיים המשיכו כרגיל. המשקל ההתחלתי של ההריון שלי היה 90 ק״ג, בנתיים בשלושת החודשים הראשונים ירדתי 7 ק״ג ל83 ק״ג.

 אמצע ההריון

חודש רביעי הגיע ואיתו נפתח התאבון מחדש- סטייקים של קילו וחצי עפו באויר בארוחה אחת, נתח קצבים, פיקניה, ואסיו- רק תביאו עוד ועוד. התחלתי להתרגל לאכול שומן מהחי- מה שפעם לא יכלתי להכניס- פתאום אני משאירה עצם ערומה בצלחת נקייה מכל השומן שהיה על הסטייק. פתאום אני לא רוצה יותר מתוק, לא רוצה סוכר, אפילו לא של פירות. רוצה רק חלבון ושומן ואוכלת כמה שיותר מהם. באמצע חודש חמישי שמתי לב שהגעתי מפליאו רגיל לפליאו דל פחמימה והרגשתי הכי טוב שהרגשתי אי פעם- לא רק בהריון, אלא בכלל בחיים. הייתה לי אנרגיה לעבוד, לנקות, לעשות דברים. המוח נהיה חד. הרגשתי בשמיים (אבל עדיין לא הרגשתי שאני בהריון). ירדתי 7 ק״ג נוספים והגעתי ל-76 ק״ג.

השליש השלישי

חודש שביעי מסמן את נקודת השינוי בתזונה שלי- בחודש הזה קיבלנו הביתה את מד הקטונים לבדיקה של קטונים בדם. עשיתי את הבדיקה ויצא לי 1.1 (שזה אומר שהייתי בקטוזיס תזונתי). להיות בקטוזיס בהריון זה לא דבר חיובי כל כך בעיני הרופאים בארץ, ואחיות ליווי ההריון נכנסו ללחץ והציעו לי עירוי גלוקוז על מנת לצאת מהמצב. לא הבנתי מה הבעיה- הרי הרגשתי נהדר, כל הבדיקות והסקירות שלי ושל העוברה היו תקינות לחלוטין, בדיקות הדם שלי היו מצויינות (מסוכר 110 לפני ההריון לסוכר 65!).

האמת שנבהלתי, ואז עשיתי טעות- הלכתי לקניון וקניתי שייק פירות עתיר פחמימות ושתיתי ליטר שלם בשלוש שעות (כדי שבדיקות הדם והשתן לא יראו קטונים והאחיות לא יתלוננו). מה שקרה בעשרת הימים הבאים היה זוועתי- כל הפלורה של המעיים יצאה החוצה ובשלב הזה כבר התחלתי ממש להילחץ. כאן פניתי לטוד מאפס פחמימות וביקשתי את עזרתו- הוא אמר לי שייקח עשרה ימים וזה יעבור ואחר כך אני ארגיש יותר טוב. ביום העשירי בדיוק הסאגה נגמרה. והחלטתי סופית שאני מקשיבה רק לעצמי ולתחושה שלי ופשוט חוזרת מול הרופאים ומול האחיות על המנטרה- אני בקטוזיס תזונתי אין לי קטואצידוזיס- אני לא מורעבת, מיובשת או עם סוכרת.

את בדיקת העמסת הסוכר לא עשיתי- שוב אחיות ליווי ההריון הפחידו אותי שבגלל ההחלטה שלי ידקרו את התינוקת כשהיא תיוולד ויעשו לה בדיקת דם. לי באופן אישי משהו נראה לא סביר לשתות חמישים גרם גלוקוז טהור- בדרך כלל סוכר מגיע עם סיבים כלשהם או מרכיב תזונתי כלשהו שמאט את הספיגה שלו. חוץ מרופאת המשפחה שלי שאמרה שהיא מסכימה איתי שיכול להיות שאם אני לא צורכת סוכר, זה יכול לעשות לי רע לשתות את זה, כל מי שהיה מסביבי מהעולם הרפואי טען שאני מסכנת את עצמי ואת העוברית.

במקום זאת בדקתי במשך כמה ימים את רמת הגלוקוז לאחר הארוחות כדי לשלול סכרת הריונית – אני שמפחדת ממחטים בטירוף נתתי לבעלי לדקור אותי עד שהאצבעות נראו כמו כרית סיכות. הכל היה תקין- שום סוכרת. בסוף חודש שביעי שקלתי 74 ק״ג. הורדתי עוד 3 ק״ג ממשקלי.

סוף ההריון

בחודש שמיני פתאום באופן ספונטני התחיל לי צורך בפחמימות. מכיוון והחלטתי להקשיב לצרכי הגוף שלי, התחלתי להעלות לאט לאט ובהדרגה את צריכת הפחמימות עד שבתחילת חודש תשיעי יצאתי לחלוטין מקטוזיס וחזרתי לתזונת פליאו רגילה (לפעמים אפילו חטאתי בחומוס ופריכיות מתירס). עדיין אכלתי חלבון ובשר, אבל המרכיבים בצלחת שלי התחילו להיות שווים יחסית- קצת מהכל.

ואז נולדה שריי

לפני שבועיים וחצי נולדה שריי במשקל 2.5 (אפילו יותר מאמא שלה שנולדה 2.3) בשבוע 38, בניתוח קיסרי בגלל שהייתה עכוזית. אני יכולה להגיד שהילדה מקסימה, רגועה ושלוה ואין אושר גדול ממנה. נכון להיום, אני שוקלת 68 ק״ג- הכי רזה שהייתי מאז גיל 22.

 זה סיפור התזונה שלי ואני ממליצה לכל אחת מכן שנכנסת להריון לעשות לעצמה טובה ולקחת בעל מקצוע שיתמוך בה לאורך התקופה המשמעותית הזו בחייה- לא לחסוך והכי חשוב לא להתבייש לשאול כמה שיותר ועל כל דבר קטן. תמיכה של אנשים בתזונה שלנו, שיש להם ידע רחב יותר משלנו, שממשיכים וקוראים מאמרים ומחקרים עדכניים מאוד עוזרת. זכרו- זהו הסיפור שלי וכל הריון הוא לגופו ואני לא ממליצה לאנשים לעקוב אחרי מה שאני עשיתי באופן פרטני, אלא להשתמש בסיפור שלי כדוגמא אחת לתזונת פליאו בהריון- תמיד תמיד להתייעץ עם רופאים ועם אנשים שאתם סומכים עליהם.

ולבנות שבניכן שמחפשות להרזות ולרדת במשקל- אני לא כל כך בעד שימוש בתזונת הפליאו להרזיה (קל לי להגיד אני יודעת…) בעיני הדרך האמיתית היא להתייחס לתזונה הזו כאורח חיים לכל החיים, ואם יש נפילות זה לא נורא, העיקר לחזור לדרך. גם אם ייקח שנה, שנתיים או יותר- לא לוותר. תחשבו כמה שנים אכלתם זבל וכמה זמן ייקח לגוף שלכם לתקן את עצמו.

אשמח אם תסתכלו על הסיפור שלי בתור מה שהוא – סיפור של הצלחה ושל התמודדות עם מצבים מורכבים בשיתוף פעולה עם הצוות הרפואי. במשך כל ההריון הייתי במעקב צמוד של רופאת ואחות הריון ושל הנטורופת איתן בן מיור (שהוא גם דולה ומבין בתזונת הריון), אבל הכי חשוב היה שהקשבתי לעצמי ולגופי.

מצרפת לכם תמונות שלי לפני ואחרי תזונת הפליאו.

המון בהצלחה לכולכם.

ענבל לפני הפליאו

ענבל לפני הפליאו

ענבל כיום, שבועיים לאחר לידה

ענבל כיום, שבועיים לאחר לידה


תגובות

תגובות

באותו עניין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *