Menu

האם השמנה היא מחלה?

ההסתדרות הרפואית בישראל הכריזה על השמנה כמחלה, וכולם קופצים באויר

יש שטוענים שמדובר בסוג ממסדי של ביוש שמנים ופחד משמנים, אחרים טוענים שההכרזה הזו מסירה את האחריות מאנשים לבריאותם וזריקת אחריות אל הרופא ויוביל למירוץ נוסף לחיפוש אחר תרופה להשמנה/ ניתוח/גלולת קסם.

אני חושב שהם טועים, ומדובר בצעד חיובי. תנו לי רגע להסביר.

אפליית שמנים וביוש

עניין דימוי הגוף והאפליה נגד אנשים שמנים הוא נושא רגיש. כמו בכל מקרה בו הרפואה נכנסת לוויכוח הנפיץ של מה נורמלי, מה תקין ומה בריא.
חשוב להבהיר שלא מדברים על הגדרה של מעט שומן עודף במותניים כעל מחלה,  אלא על מה שנקרא בעברית 'השמנת יתר חולנית' (obese).
אנשים בעלי עודף משקל קיצוני סובלים מסטיגמה גדולה ותיוג של עצלנים וחלשי אופי. דווקא ההבנה שמדובר באנשים שרוצים להיות בריאים ומנסים דרכים שונות להגיע לשם, כמיטב הבנתם.
דווקא ההכרה שמדובר במצב מחלה ולא סתם חולשת אופי או עצלנות, תעזור להילחם בסטיגמה.
המצב כיום הוא שאנשים שמנים מופלים לרעה בעת קבלת שירותי רפואה ונתקלים בזלזול בתשובה של "תרד במשקל והבעיה שלך תעלם גם כן". דווקא הכנסת השמנה לתוך הגדרה של מחלה תוכל לסייע בכך שכעת (אולי) נוכל לשמוע את הרופא אומר: "אתה סובל מכמה מחלות וביניהן השמנה, כאבי בטן וצרבת. בעת בחירת הטיפול במצב אחד צריך להתחשב בשאר מצבי התחלואה, וכן, שיפור במצב אחת המחלות שלך יוכל לעזור גם באחרות."
ולגבי כל אותם אנשים שבוחרים להשמין כי זה יפה, מעצים, סקסי, משחרר או כל סיבה אחרת – אני אומר שהבחירה האישית במשהו שאינו בריא היא אפשרות בחירה לגיטימית. בדיוק כמו שאנשים יכולים לבחור בחירות לא בריאות אחרות. בין אם זה בחירה בעישון, שיזוף מוגזם, טבעונות או ריצת מרתון.
בלי שום קשר,  יש להיאבק באפליה שמכוונת כנגד אנשים בעלי משקל עודף, כפי שצריך להיאבק כנגד אפליה ודעות קדומות המכוונות לאוכלוסיות רבות אחרות בחברה, בין עם זה על רקע מין, מוצא, השקפות פוליטיות, מראה חיצוני או מצב בריאותי.

הגדרת השמנה כמחלה

על פי ההודעה לעיתונות, מגדירים השמנה כמחלה כרונית בעלת גורמים גנטיים וסביבתיים שעשויה לגרום ולהחמיר תחלואה במחלות כמו סכרת, מחלות לב ויתר לחץ דם.
כלומר אתם לא שמנים בגלל שאתם עצלנים,  חלשי אופי, בעלי הרס עצמי וכו'. אתם חולים.
הגורמים הגנטיים שמקושרים בהשמנה הם מגוונים, אבל כמעט אף אחד מהם הוא לא קיצוני בהשפעה שלו. כלומר אם יש לך גנטיקה גרועה יהיה לך קשה יותר לרזות וקל יותר להשמין, אבל אתה לא מקרה אבוד.
לדעתי זהו דווקא מסר מעודד.
ישנם גורמים סביבתיים רבים שמעורבים בהשמנה, הרבה מהם הם תוצאה של כשלים של מערכת הבריאות והמדינה
  • עודף היצע של מזון בעל דחיסות תזונתית נמוכה וערך קלורי גבוה.
  • שפע גדול מדי של אפשרויות בחירה.
  • המלצות תזונה ממשלתיות בעיתיות לאורך שנים כמו המלצה להמנעות משומן מהחי (והחלפתו בשומן צמחי באיכות ירודה) והמלצה על דגנים מלאים כמקור לסיבים בתזונה (ולא ירקות).
  • הגבלת צריכת הביצים
  • עידוד לצריכת עוף על פני בקר (וחלבון רזה באופן כללי)
  • המלצות על אכילה של ארוחות רבות במהלך היום (בניגוד להקשבה למנגנוני רעב ושובע)
  • לגיטימיות של שתיה מתוקה
  • אורח חיים רווי סטרס
  • העדר פעילות גופנית בשגרה, ותחימה שלה בחלון קטן מהחיים (דוגמת הליכה לחדר כושר במקום עידוד אורח חיים פעיל)
  • שימוש נרחב במרגרינה ושמנים צמחיים מטעמי כשרות
(אלו הם רק שבריר של גורמים סביבתיים שמהווים גורמים תורמים להשמנה.)
תיאור השמנה כמחלה בעלת קשר לסביבה אינה הסרת אחריות של הפרט במצבו הרפואי (במקרה זה השמנה), אלא תיאור של המצב. אנו מסוגלים לשנות את הסביבה שלנו ודרך כך למנוע ולטפל בהשמנה! זה נפלא!
בניגוד להגבלה קלורית שבה האדם נמצא לבדו מול הרעב והמקרר. וצריך להתאמץ ולהילחם על כל צעד בשביל אפקט בעל השפעה מוגבלת וקצרת טווח (במקרה הטוב), שינוי סביבת החיים מסייעת לירידה בריאה במשקל שיכולה להחזיר שנים רבות. זוהי פרקטיקה מקובלת בטיפול בהתמכרויות, הגיע הזמן שיעשו זאת גם במצבי השמנה .

החיפוש אחר תרופת הקסם

הטיעון שמדבר על כך שהגדרת השמנה כמחלה יוביל לחיפוש אחר תרופת קסם להרזיה מעט הזוי בעיני. הרי גם כיום אנשים רבים המבקשים להרזות מנסים פתרונות קסם – כדורים מדכאי תאבון,  צומות וניקויים,  דיאטות בזק שונות ועוד. גם כמות הניתוחים הבריאטרים בישראל גבוהים מאוד ביחס לעולם. לא נראה שהמהלך הנוכחי יגביר אותם.
ולגבי החיפוש אחר תרופת הקסם – אלפי חוקרים מחפשים אותה גם כיום.  דווקא הגדרה של מחלה עם מרכיב סביבתי יכול לעזור ולכוון לטיפול משולב בקהילה…
רק תדמיינו סדנאות שכונתיות לבישול בריא, כתוביות אזהרה על המרקע בזמן תוכניות אפיה, עידוד קניה נבונה כסופר וניהול מזווה, קמפיינים לעידוד אורח חיים פעיל במקום מודעות לחדרי כושר…

עוד בונוס קטן

אחת הבעיות הקשות שאני רואה בניהול בריאות היא שרבים בממסד הרפואי לא מתייחסים לתזונה כחלק חשוב בטיפול הרפואי. קח את התרופה הזו במינון כזה, אל תעשן, תעשה ספורט, תירגע ותאכל פחות ממתקים. זוהי עמדה של רופאים רבים בניהול מחלות, כולל כאלו שבאופן מובהק קשורות לתזונה כמו סוכרת (לא, סוכרת לא מנהלים על ידי הזרקת אינסולין עד שהסוכר יורד לטווח).
אולי עכשיו כשיגדירו את ההשמנה כמחלה יתחילו להתייחס אל אכילה כגורם שיכול להיות מעורב במצבי תחלואה וגם בתהליכי ניהול מחלה וריפוי.
אולי גם אנשים יתיחסו להשמנה בצורה מעט יותר רצינית. ואולי במקום שאנשים יגידו (לעצמם בעיקר) שכרגע הם משמינים וברגע שזה יתחיל להפריע להם הם יירזו – אולי הם יעדיפו לטפל במחלה של ההשמנה לפני שהיא חמורה
אבל אולי אני סתם אופטימי.

לסיכום

כמו שאני מקווה שהבנתם, ההכרזה על השמנה כעל מחלה היא מהלך שנועד להשפיע על היחס של ארגוני הבריאות למניעת השמנה ולטיפול בה. אין לו קשירת קשר נגד הציבור או איזה נזק נוראי.
אתם כבר יודעים מה דעתי לגבי הכיוון המומלץ – מעבר לתזונה לא מעובדת, דחוסה בנוטריאנטים מהחי ומהצומח, מגוונת, דלה באנטי  נוטריאנטים וגם הקפדה על הקשבה למנגנוני הרעב והשובע.
משועמם? תחפש עניין
עייפים? תלכו לנוח
לחוצים? תירגעו
צמאים? תשתו
רעבים? תאכלו עד שובע.
ואל תנשנשו

תגובות

תגובות

באותו עניין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *